מיסטיקה כאתיקה ב'

ברשומה הקודמת דיברתי על אתיקה ועל מיסטיקה כאתיקה. לפני שאמשיך בבירור הקביעה כי הסוּפיות היא "מיסטיקה אֶתית" וכי מה שמייחד אותה כשיטה מיסטית היא האתיקה המובנית לתוכה, כדאי שאנסה להבהיר למה אני מתכוונת ב"אתיקה". מהי בעצם אתיקה? חיפוש באינטרנט מעלה מכלול של אתרים, ברובם כאלה שעוסקים באתיקה מקצועית וגם כאלה שעוסקים בהגדרות, בעיקר בהגדרה של "אתיקה" מול "מורליות" או "מוסר". ניתן להיסחף לדיון סימנטי ואינטלקטואלי מפותל על ההבחנות הדקות שבין המושגים השונים הנוגעים לאותם מישורים בחיינו שבהם אנחנו נקראים להבחין ולבחור בין טוב /נכון/ ראוי לבין רע/ שגוי/ פסול. ללא ספק נמצא כי אמות המידה שלנו להבחנות ולבחירות שאנו עושים מותנות במידה מרובה בערכים דתיים, פילוסופיים, משפטיים ואחרים שמקובלים עלינו ועל הזרמים התרבותיים שאליהם אנחנו משתייכים. הפילוסוף פיטר סינגר http://en.wikipedia.org/wiki/Peter_Singer , למשל , כותב (ההדגשות שלי):

What is ethics? The word itself is sometimes used to refer to the set of rules, principles, or ways of thinking that guide, or claim authority to guide, the actions of a particular group; and sometimes it stands for the systematic study of reasoning about how we ought to act…

Some writers use the term 'morality' for the first, descriptive, sense in which I am using 'ethics'… I have not adopted this usage. Both 'ethics' and 'morality' have their roots in a word for 'customs', the former being a derivative of the Greek term from which we get 'ethos', and the latter from the Latin root that gives us 'mores', a word still used sometimes to describe the customs of a people… Ethics has no necessary connection with any particular religion, nor with religion in general.

Peter Singer (ed), Ethics, 1994

בדומה לסינגר, גם בשימוש שאני עושה במושג "אתיקה" הדגש הוא על נוהג ('customs'), על דרכי התנהגות, על קוד של התנהגות בפועל; לאו דווקא על   חשיבה מופשטת, פילוסופית או תיאולוגית, אודות טוב ורע, ראוי ובלתי ראוי.

כללי התנהגות (קוד אתי, אתיקטות) נרשמו בתרבות הסוּפית לכל מצב ומצב. בערבית הם נקראים אַאדַאבּ.

מהם המצבים השונים שלגביהם פיתחו המורים הסוּפיים כללי התנהגות; מה היחס בין כללי התנהגות אלה לבין המצוות הדתיות החלות על הסוּפים, שהרי כמוסלמים הם חיים על-פי דיני החוק הדתי של האסלאם, השַרִיעַה; ומה לכל זה וללֵב – על כך ברשומות הבאות שיבואו עלינו לטובה.

מודעות פרסומת

מיסטיקה כאֶתיקה א'

מה זו מיסטיקה כאֶתיקה?

א'

במבוא לאנתולוגיה יש תת-פרק שכותרתו "מיסטיקה כאֶתיקה" (עמ' 28-27). הגדרה זו אינה מובנת מאליה. בכלל, אין הגדרה אחת של 'מיסטיקה' המקובלת על כל המשתמשים במושג הזה. בשיח האקדמי הנוגע לחקר הדת יש אפילו כאלה התוהים על עצם קיומה של קטגוריה כזו. אף-על-פי-כן, המושג 'מיסטיקה' והדיון בתופעות הקשורות בה רווחים מאד בתרבות בת-ימינו. על-פי-רוב מתכוונים למכלול של תופעות רגשיות מועצמות ותובנות עמוקות שמשיגים באמצעות התנסות ישירה (כלומר אישית, ייחודית) בדבר-מה נשגב ומופלא. בהקשר זה מדברים על "החוויה המיסטית" או "הידיעה המיסטית". משתמשים במושג הזה גם בהתייחסות לתופעות שנתפסות כעל-טבעיות, ולפיכך עניינים מאגיים, כגון שימושי אותיות ושמות, גם הם נכללים לפעמים במה שמוגדר כמיסטי. המימד המיסטי נתפס לעתים כקשור בקדושה: מקום קדוש, ספר קדוש, אישיות קדושה, שמות קדושים, פרקטיקות קדושות. יש בו, כך אומרים, התייחסות לאלוהי, לטרנסצנדנטי, למה שמעבר לחושים ומעבר לתפיסת השכל.

בכל אלו – מהי מיסטיקה כאֶתיקה ובאיזה מובן נכון (או לא נכון) לראות בסוּפיות (כפי שאני עושה) מיסטיקה אֶתית?

ובכן, כדאי אולי לומר מלכתחילה שההיבטים השונים של 'מיסטיקה' שהבאתי למעלה נמצאים גם בסוּפיות: יש בה התייחסות לגילויים אישיים ולחזיונות של העולמות העליונים, לקרבה אינטימית לאל (בערבית זה נקרא אֻנְס), לסערות רגשיות עזות (לפעמים קוראים לכך 'שיכרון', בערבית סֻכְּר), לאהבה עזה לפעמים עד טירוף, לראיית הנסתר; יש בה ספרות שעוסקת בהיבטים סודיים של פסוקי הקוראן, מרבים לספר בשבחם של הקדושים ידידי האל (אַוְליַאא' בערבית)  ובמעשיהם המופלאים (כַּרַאמַאת) – ועוד כהנה וכהנה. אלא שנראה כי כל התופעות הללו תלויות באיבר אחד, הלֵב (בערבית קַלְבּ): הלב נמצא במרכזה של ההוויה האנושית והוא נועד להיות הכלי שבתוכו ובאמצעותו באים הגילויים המיסטיים לידי מימוש. לשם כך יש להכשיר אותו, כי בלי שיעבור דרך ארוכה של הכשרה ועידון יישאר מגושם, חתום ולא מואר, אולי אפילו אפל, ואז לא יוכל למלא את התפקיד המיוחד שלשמו נועד.

 


מוֹטוֹ סוּפי

מתוך עמוד השער של האנתולוגיה

מֵהַשָּמַיִם יוֹרְדִים גִּשְמֵי הַבְּרָכָה אֶל הָאֲדָמָה, וְהָאֲדָמָה מוֹצִיאָה מִינֵי צְמָחִים.

מֵהַשָּמַיִם יוֹרֵד הַדָּבָר הַזֶּה אֶל אַדְמַת הַלְּבָבוֹת;

הַלְּבָבוֹת רוֹטְטִים, וּמִכָּל יְדִיעָה הַיּוֹרֶדֶת עֲלֵיהֶם נוֹבְטִים מִינֵי צְמָחִים:

סוֹדוֹת, חָכְמוֹת, יִחוּד, בִּטָּחוֹן, תְּפִלָּה חֲרִישִית, קִרְבַת הָאֵל יִתְעַלֶּה;

וְצוֹמְחִים בּוֹ בַּלֵּב אִילָנוֹת וּפֵרוֹת לְמִינֵיהֶם;

וְנַעֲשׂים בְּתוֹכוֹ מִדְבָּרִיּוֹת וַעֲרָבוֹת, יַמִּים, נְהָרוֹת וְהָרִים;

הוּא נִהְיָה מְקוֹם מִפְגָּש לִבְנֵי אָדָם וְשֵדִים, מַלְאֲכִים וְרוּחוֹת.

הַדָּבָר הַזֶּה הוּא מֵעֵבֶר לַשׂכֶל; גְּבוּרָה וְכֹחַ שֶל מַמָּש, רָצוֹן וְיֶדַע שֶל הָאֵל עַצְמוֹ;

הוּא נוֹתֵן אוֹתוֹ לִיחִידֵי סְגוּלָה, לִמְתֵי מְעַט מִבֵּין בְּנֵי הָאָדָם.

עַבְּד אל-קַאדִר אל-גִ'ילַאנִי, מת בבגדאד ב-1166, על שמו קרויה הטַרִיקַה הקַאדִרִית



הסוּפים: אנתולוגיה

באפריל 2008 הוציאה "ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל-אביב" יחד עם "מפה" ובתמיכת "מ ספרות מופת עברית" אנתולוגיה סוּפית בתרגומי ובעריכתי תחת הכותרת "הסופים: אנתולוגיה". עבודת העריכה והתרגום של האנתולוגיה ערכה שנים אחדות, אך מעבר לשנים הללו נמשכת תקופת חיים ארוכה שהחלה כשלמדתי ערבית בביה"ס הריאלי בחיפה ואח"כ באוניברסיטה העברית בירושלים. בשלב כלשהו – נדמה לי שזה היה בשלב שבו הייתי צריכה לבחור בְּכיוון לדוקטורט – החלטתי להתמקד בחקר העולם המופלא של המיסטיקאים המוסלמים, הידועים בדרך כלל בשם "סוּפים". במשך שנות לימודי ואחריהן עברתי טלטלות רבות ושהיתי שנים לא מעטות בחו"ל. באחדות משנות הטלטלה הללו נותקה רציפות העבודה האקדימית שלי. אף-על-פי-כן, הקשר שלי עם הסוּפיות התמיד כל העת. הרצון להבין למה, התהייה על כוח המשיכה של התרבות הסוּפית, המחשבה כי טוב היה לשתף גם אחרים בקטעי ספרות עזי ביטוי של מחברים סוּפיים, באמרות החוכמה שלהם ובדרישות האתיות של המורים הסוּפיים – כל אלו ועוד מביאים אותי להעלות דברים בבלוג שלי שזה מקרוב נולד.