מיסטיקה כאֶתיקה א'

מה זו מיסטיקה כאֶתיקה?

א'

במבוא לאנתולוגיה יש תת-פרק שכותרתו "מיסטיקה כאֶתיקה" (עמ' 28-27). הגדרה זו אינה מובנת מאליה. בכלל, אין הגדרה אחת של 'מיסטיקה' המקובלת על כל המשתמשים במושג הזה. בשיח האקדמי הנוגע לחקר הדת יש אפילו כאלה התוהים על עצם קיומה של קטגוריה כזו. אף-על-פי-כן, המושג 'מיסטיקה' והדיון בתופעות הקשורות בה רווחים מאד בתרבות בת-ימינו. על-פי-רוב מתכוונים למכלול של תופעות רגשיות מועצמות ותובנות עמוקות שמשיגים באמצעות התנסות ישירה (כלומר אישית, ייחודית) בדבר-מה נשגב ומופלא. בהקשר זה מדברים על "החוויה המיסטית" או "הידיעה המיסטית". משתמשים במושג הזה גם בהתייחסות לתופעות שנתפסות כעל-טבעיות, ולפיכך עניינים מאגיים, כגון שימושי אותיות ושמות, גם הם נכללים לפעמים במה שמוגדר כמיסטי. המימד המיסטי נתפס לעתים כקשור בקדושה: מקום קדוש, ספר קדוש, אישיות קדושה, שמות קדושים, פרקטיקות קדושות. יש בו, כך אומרים, התייחסות לאלוהי, לטרנסצנדנטי, למה שמעבר לחושים ומעבר לתפיסת השכל.

בכל אלו – מהי מיסטיקה כאֶתיקה ובאיזה מובן נכון (או לא נכון) לראות בסוּפיות (כפי שאני עושה) מיסטיקה אֶתית?

ובכן, כדאי אולי לומר מלכתחילה שההיבטים השונים של 'מיסטיקה' שהבאתי למעלה נמצאים גם בסוּפיות: יש בה התייחסות לגילויים אישיים ולחזיונות של העולמות העליונים, לקרבה אינטימית לאל (בערבית זה נקרא אֻנְס), לסערות רגשיות עזות (לפעמים קוראים לכך 'שיכרון', בערבית סֻכְּר), לאהבה עזה לפעמים עד טירוף, לראיית הנסתר; יש בה ספרות שעוסקת בהיבטים סודיים של פסוקי הקוראן, מרבים לספר בשבחם של הקדושים ידידי האל (אַוְליַאא' בערבית)  ובמעשיהם המופלאים (כַּרַאמַאת) – ועוד כהנה וכהנה. אלא שנראה כי כל התופעות הללו תלויות באיבר אחד, הלֵב (בערבית קַלְבּ): הלב נמצא במרכזה של ההוויה האנושית והוא נועד להיות הכלי שבתוכו ובאמצעותו באים הגילויים המיסטיים לידי מימוש. לשם כך יש להכשיר אותו, כי בלי שיעבור דרך ארוכה של הכשרה ועידון יישאר מגושם, חתום ולא מואר, אולי אפילו אפל, ואז לא יוכל למלא את התפקיד המיוחד שלשמו נועד.